שְׁלוּ נַעֲלֵיכֶם מֵעַל רַגְלֵיכֶם וִיחֵפִים חוּשוּ אֶת הַקַּרְקַע!

הָיָה אֲשֶּר הָיָה, יִהְיֶה אֲשֶּר יִהְיֶה – הַיּוֹם אַרְצֵנוּ הָאָרֶץ

הַשָׁמַיִם שָׁמֵינוּ וְהַיָּם יַמֵּנוּ.

נֵצֶא הַשָּׂדֶה וְנִשְׁתֶּה בַּצָּמָא אֶת לֹבֶן הַמַּרְגָּנִיּוֹת

בַּדֶּשֶׁא,

אֶת זְהַב הַסַּבְיוֹנִים, אֶת רֶטֶט הַתִּלְתָּן.

הִנֵּה הַיְלָדִים, שְׁכוּרֵי דְרוֹר, מְשַׂחֲקִים בַּכַּדּוּר בִּמְלוֹא

צָהֳלָתָם; קָדְקֳדֵיהֶם מַבְהִיקִים בְּשֶׁמֶשׁ אָבִיב וְעֵין אוֹיֵב

לֹא

תְשׁוּרֵם.

שְׁחוּ וְנַשְּׁקוּ אֶת הָאֲדָמָה, אַל תִּתְבַּיְּשׁוּ. נְעָרִים

מָסְרוּ

נַפְשָׁם עָלֶיהָ וְאֵינָם! נַשְּׁקוּהָ, נַשְּׁקוּהָ – עָלֶיהָ בְּעֶצֶם

תֻּמָּתָן

נָפְלוּ נְעָרוֹת – –

וְדִמְעוֹת שְׁכוֹל אֲשֶׁר לְאִמּוֹת עֲנֻגּוֹת וְכוֹאֲבוֹת הִרְטִיב

רְגָבֶיהָ; אַדּמַת קֹדֶשׁ הִיא – שְׁלוּ נַעֲלֵיכֶם!