פזמון (ליום הכיפורים)

סְלַח נָא לַעֲוֹן הָעָם הַזֶּה

כְּסָלַחְתָּ עַל יְדֵי עָנָיו הַחוֹזֶה.

שְׁעֵה שַׁוְעַת עַמְּךָ וְתַעֲנִיתָם תֶּחֱזֶה –

לֵב נִשְׁבָּר וְנִדְכֶּה אֱלֹהִים לֹא תִבְזֶה.

יְרֵאִים נוֹשְאֵי תְהִלָּה לַייָ אֵל רִאשׁוֹן

בְּאֵין רֵאשִׁית וְתִכְלָה יְיָ לְשִׁמְךָ עֶלְיוֹן

נָאוָה תְהִלָּה; חִישׁ יֶשַׁע לְצִיּוֹן

וְעַיִן בְּעַיִן נֶחֱזֶה.

שָׂא נָא פֶשַׁע עַם נִקְרָא בְשִׁמְךָ,

נְחִיתָם מֵאַהֲבָה עַל לִבּוֹ שָׂמְךָ,

יֵחָתֵם לְחַיִּים הַיּוֹם בְּחוֹתָמְךָ,

נִכְבָּד בְּעֵינֶיךָ וּבְעֵינֵינוּ נִבְזֶה.

פָּרִים שְׂפָתֵינוּ שִׁלַּמְנוּ הַיּוֹם,

אַל תִּבְזֶה עֱנוּתֵנוּ, אֵל נוֹרָא וְאָיוֹם,

וְלִשְׁאָר שְׁבוּתֵנוּ הַמְצֵא נָא פִדְיוֹם

לְמַעַן חַיּוֹתֵנוּ כַּיּוֹם הַזֶּה.