בָּדָד הִנְנִי פֹה, אֵין־אִישׁ עִמָּדִי,
אֵין מַשְׁבִּית מְנוּחָתִי, אֵין מֵנִיעַ,
גַּלְמוּד אֲנִי בַּשָּׁרוֹן, אֵין בִּלְעָדַי
וַאֲנִי שׁוֹלֵט בְּמַחְשְׁבוֹתַי בְּאֵין מַפְרִיעַ.
עַל כַּר דֶּשֶׁא־עֵשֶׂב, מַצַּע הַטֶּבַע
אֶשְׁכַּב, אֶנָּפֵשׁ, נַפְשִׁי תַּרְגִּיעַ,
מִימִינִי גַּיְא נֶחְמָד, מִשְּׂמֹאלִי גֶּבַע,
בֵּינֵיהֶם נָהָר קָטָן בַּלָּאט קוֹלוֹ יַשְׁמִיעַ.
עֵינַי תִּרְוֶינָה מְלֵא חָפְנַיִם נַחַת
מִמַּלְכַּת הַיּוֹם בַּחֲצִי הַשָּׁמַיִם,
מִמָּרוֹם תַּשְׁפִּיל גַּם בַּנָּהָר מִתָּחַת,
אָכֵן, מְאֹד מָתוֹק הָאוֹר לָעֵינַיִם!
גַּם רֵיחַ אַפִּי וּמִשְׁמַע אָזְנַיִם
יִרְווּ עֹנֶג וְעֵדֶן חֳמָרִים, חֳמָרִים
מִמֵּשִׁיב נֶפֶשׁ רוּחַ צַח שְׁפָיִם
וּמֵהֵד קוֹל צִלְצַל וּזְמִירַת צִפֳּרִים.
וְרוּחִי תַמְרִיא מִמַּעַל לְחוּג אֶרֶץ,
תִּתְנַשֵּׂא, תִּתְאַבֵּךְ מַעְלָה מָעְלָה,
וַתָּבוֹא וַתֵּתַצַּב מָרוֹם מִשְּׁמֵי עֶרֶץ1
בִּמְקוֹם אֵין לְהַבְחִין בֵּין יוֹם לְלַיְלָה.
וְעוֹד־לֹא תֹאמַר דַּי, לֹא־תֵדַע גְּבוּל וְחָק,
כִּי מְגַמָּתָהּ הָלְאָה גָּבֹהַּ, גָּבֹהַּ,
וַתִּשְׁכַּח כִּי־אֵין לָבוֹא בִּלְבוּשׁ שָׂק
בְּמִסְתְּרֵי הַטֶּבַע, בְּסוֹד אֱלֹהַּ.
“מַה־לְּךָ פֹה, בֶּן־אָדָם, שׁוֹכֵן בֵּיִת־חֹמֶר?”
הִרְעִים אֵלַי שָׂרָף מֵאֵשׁ וּמַיִם,
עָמַדְתִּי נִבְהָל בְּאֵין דְּבָרִים וָאֹמֶר,
פִּתְאֹם הִמְלִיטָה נַפְשִׁי: “יְרוּשָׁלַיִם!”
"אִם־לְהִתְחַנֵּן לִפְנֵי אֱלֹהַּ בָּאתָ הֲלֹם,
"אַל־תִּתֵּן דֳּמִי לְךָ וּפוּגַת לְעֵינֶיִךָ,
"הַרְבֵּה תְפִלָּה הִשְׁתַּטַּח לִפְנֵי הֲדֹם,
“אוּלַי יְרַחֵם עַמּוֹ וְיִתֵּן מִשְׁאֲלוֹתֶיךָ”.
* * *
אָנָּא אֲדֹנָי, יוֹצֵר כֹּל מֵאֶפֶס,
רַחֵם עַל עַמֶּךָ, עַל־עַם יְהוּדָה,
הַנְּתוּנִים לְמִרְמָס לִבְנֵי חָם וְיֶפֶת
וְעַל אַרְצְךָ הַשּׁוֹמֵמָה וְהַחֲמוּדָה.
כְּאַלְפַּיִם שָׁנָה גָלִינוּ מִמֶּנָּה,
עוֹד לֹא שָׁכַחְנוּ שִׁמְךָ וְאֶת־הַתּוֹרָה,
עוֹד אֶל אַרְצְךָ עֵינֵינוּ תִּכְלֶינָה,
אָנָּא, הוֹצִיאֵנוּ מֵאֲפֵלָה לְאוֹרָה.
אִישׁ אִישׁ מֵאֶרֶץ פִּזּוּרוֹ וְגָלוּתוֹ
נֹכַח מִקְדָשְׁךָ יִשְתַּחֲוֶה לְמוּלָךְ,
וּבִדְמָעוֹת חַמּוֹת יְכַבֵּס סוּתֹה:
הָסֵר עֹל־זָרִים וְאֶסְבֹּל רֵק עֻלָּךְ.
בִּי אֲדֹנָי, הֲשִׁיבֵנוּ אֶל־הָאָרֶץ, אָנָּא,
אֲשֶׁר־עֵינֶיךָ מְשׁוֹטְטוֹת בָּהּ כָּל הַשָּׁנָה!
__ __ __ __ __ __
“הַס!” שָׁמַעְתִּי קוֹל חֶמְלָה וַחֲנִינָה,
"בְּצָרַת עַמִּי וְאַרְצִי צַר גַּם־לִי,
"עִמָּכֶם בַּגּוֹלָה גַּם הַשְּׁכִינָה,
“צָרִים וְאוֹיְבִים מְנָאֲצִים גַּם שְׁמִי!”
“וְלָבוֹא הֲלֹם מִי פָרַץ פָּרֶץ!”
וּמִיַּד נָפַלְתִּי מִשָּׁמַיִם אָרֶץ.
-
“עֶרֶץ” במקור המודפס. שמי ערץ: כינוי פיוטי לשמים, מתוך: המילון החדש / אבן שושן עמ‘ 1024ג’ – הערת פב"י. ↩