אֵיפֹה אַתְּ, רוּחִי, אַיֵּךְ,

אָנָה נַחְבֵּאת וְאַיֵּה נִסְתַּרְתְּ,

הַעוֹד לֹא־תַמּוּ לָנֶצַח חַיַּיִךְ,

אוֹ כְבָר־מַתְּ, כָּלִית וְנִגְזַרְתְּ?!

יָמִים רַבִּים לֹא־רָאִיתִי מַרְאַיִךְ,

לֹא־חִבַּקְתִּיךְ בִּזְרוֹעַי, לֹא־נְשַׁקְתִּיךְ לְמוֹ־פִי

לֹא־הִבַּטְתִּי בִיפִי תְכֵלֶת עֵינַיִךְ,

לָכֵן לֹא־אֵדַע אִם־הִנָּךְ עוֹד לִי.

שָׁבֻעוֹת נָגֹזּוּ, יְרָחִים חָלָפוּ

וּמַחֲלָה אֲנוּשָׁה רוּחִי חָלָתָה,

בֵּין־מָוֶת וְחַיִּים חַיֶּיהָ עָפָפוּ

וּבְחַיַּי חַיֵּי־אָדָם הַנֶּגַע פָּשָׂה.

אוֹהֲבַי וּקְרוֹבַי לְרוּחִי הִתְנַכָּרוּ,

לֹא־הֵאִיצוּ לָהּ צֳרִי וּמִרְקַחַת,

אִם הִתְאוֹנְנָה, עָלֶיהָ הִתְעַבָּרוּ,

עַד־כִּי־מֵתָה לְעֵינֵיהֶם, מֵתָה לַשָּׁחַת.

וַתָּמָת רוּחִי וְעִמָּהּ חַיֵּי־הָאָדָם

וְנִהְיֵיתִי כִּבְהֵמָה בְּלִי־רֶגֶשׁ וּמַחֲשָׁבָה,

כָּל־זֹאת בָּאַתְנִי בִּפְעֻלַּת יָדָם

וְעוֹד־רָעָה אֲיֻמָּה־מֶנָּה אוֹתִי דָאָבָה:

בִּסְגֹר עֵינֶיהָ רוּחִי הַנִּקְטֶפֶת

מֵעָצְמַת מַכְאוֹבֶיהָ אֲשֶׁר תְּקָפוּהָ,

לֹא־בְחָנוּהָ אִם־מֵתָה אוֹ מִתְעַלֶּפֶת

וּבְלִי הוּחֵל לִקְבָרוֹת הוֹבִילוּהָ.

בִּשְׁאוֹן הַתֵּבֵל וּבְהֶמְיַת הֲמוֹנָהּ

חָצְבוּ לָהּ קֶבֶר עָמֹק בְּיָדָם,

בְּרִגְבֵי־תְלָאוֹת וּטְרָדוֹת כִּסּוּ אֲרוֹנָהּ

בְּעוֹד־חַיָּה רוּחִי וְחַיֵּי הָאָדָם!