וְגַם כִּי־יַחְדֹּר רוּחֲךָ הַמְשׁוֹטֵט תֹּעֶה,

בֶּן־אָדָם, לְמֶרְחֲקֵי אֵין־קֵץ הַתֵּבֵל –

לֹא בַשֶּׁמֶשׁ וְיָרֵחַ, לֹא־בְכוֹכְבֵי מַעַל

תִּמְצָא מַרְגֹּעַ נַפְשְׁךָ הָעוֹרֶגֶת.

בִּלְבַב בֶּן־אֱנוֹשׁ מַרְגִּישׁ כָּמוֹךָ וְעִמֶּךָ

תִּמְצָא כְּמוֹ בָרְאִי, אֶת־עַצְמְךָ עוֹד־הַפַּעַם,

וּבְהִשָּׁנוֹתְךָ זוֹ גַּם מַעֲמָד מֻצָּק

וּמְלֹא־סֵפֶק לְרוּחֲךָ הַשָּׁב אֶל־עַצְמוֹ.