(ע"פ הינה).

לְאִישׁ חֲמוּדוֹת נִגְלָה רָז חֲזוֹת לַיְלָה,

מִשְׁתַּכֵּר בִּכְלֵי קֹדֶשׁ נֶהֱרַג בּוֹ בַּלַּיְלָה.

(הגדה של פסח).

חֲצִי הַלַּיְלָה הִנֵּה הִגִּיעַ

וְעִיר בָּבֶל תִּישַׁן תַּרְגִּיעַ.

אַךְ בְּהֵיכַל מֶלֶךְ רְחַב הַיָּדַיִם

עוֹד אוֹר זָרוּעַ בְּכָל אַפְסָיִם.

בְּהֵיכַל הַמֶּלֶךְ עוֹד יֵעוֹרוּ

לִמְסֹךְ יַיִן שֶׁבֶת יְאַחֵרוּ.

בֵּין נָשָׁיו וְשָׂרָיו, יוֹשְׁבִים בִּמְסִבּוֹ

הַמֶּלֶךְ בֵּלְשַׁאצַּר יִיטַב לִבּו.

יָשִׁירוּ וִיהָתֵלוּ,

הַכֹּסוֹת יְצַלְצֵלוּ,

יָרִיקוּ וִימַלֵּאוּ

אִישׁ־אַחַר מִשְׁנֵהוּ.

כְּטוֹב לֵב הַמֶּלֶךְ בְּיֵין מִשְׁתֵּהוּ,

חֵרַף אֵל חָי, הֵעַז מִצְחֵהוּ.

וַיִּרְזֹם לַמֶּלְצַר בְּגֹדֶל לֵבָב,

חִישׁ מַהֵר הָלַךְ וְהִנֵּהוּ שָׁב.

עַל־רֹאשׁוֹ כְלֵי־זָהָב נֶחֱמָדִים לְעֵינַיִם

מִבֵּיִת אֲדֹנָי אֲשֶׁר בִּירוּשָׁלַיִם.

יָדוֹ פָרַשׂ הַבְּלִיַעַל לִפְנֵי כָל־עֲדָתוֹ

מִלֵּא גְבִיעַ קֹדֶשׁ עַד שְׂפָתוֹ.

חִישׁ מַהֵר הֱרִיקָהוּ,

אֶל פִּיו גְּמָאָהוּ,

הִגְבִּיר פִּיו וּלְשׁוֹנוֹ

בִּרְהָבוֹ וּזְדוֹנוֹ:

"אֲנִי מֶלֶךְ בָּבֶל, מֶלֶךְ אַדִּיר הִנֵּנִי

אֵימַת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל לֹא תְבַעֲתֵנִי!"

אַךְ, עוֹד הֵד־קוֹלוֹ יְצַלְצֵל בָּאוּלָם

וְהִנֵּה אֵימַת מָוֶת עַל־פְּנֵי כֻלָּם.

חִיִל אֲחָזָם, מְחִתָּה וּבְעָתָה,

חָדַל מְשׂוֹשָׂם הַשִּׂמְחָה שָׁבָתָה.

גִּיל וְחֶדְוָה בָּרָחוּ,

עֶמְדָתָם לָקָחוּ,

דּוּמָה נוֹרָאָה,

רֶטֶט וּזְוָעָה.

רְאֵה־נָא, רְאֵה עַל הַקִּיר, עַל הַיְרִיעָה

כְּמוֹ יַד אֱנוֹשׁ פִּתְאֹם מוֹפִיעָה,

כּוֹתֶבֶת בִּכְתָב אֵשׁ וְהִנֵּה נֶעֱלָמָה,

חֶרְדַת מָוֶת מִסָּבִיב, אֵין־קוֹל אַךְ־דְמָמָה.

פְּנֵי־הַמֶּלֶךְ כַּסִּיד הִלְבִּינוּ, קַרְסֻלָּיו מָעָדוּ

וַיְבַהֵל אֶת־הָאַשָּׁפִים, כָּל־חָכְמָה לָמָדוּ.

אַךְ גַּם הֵם רָאוּ וַיִּירָאוּ,

כִּי־פֶשֶׁר הַכְּתָב גַּם־הֵם לֹא יֵדָעוּ.

וַיִּקְרְאוּ לְדָנִיאֵל¹ וְהִנֵּה הוֹפִיעַ

וּפִתְרוֹן הַכְּתָב לַמֶּלֶךְ הוֹדִיעַ.

עוֹד בַּלַּיְלָה הַהוּא קָמוּ דְבָרָיו:

אֶת הַמֶּלֶךְ הָרְגוּ בְנֵי־פָרַס צָרָיו.