שָׁם־אִישׁ עָרִיץ, אִישׁ בְּלִיַּעַל

יַעֲלֶה תָּמִיד מַעְלָה מָעַל,

וְאִישׁ־צַדִּיק, עָנָו, עוֹשֵׂה טוֹבָה,

תָּמִיד מְלַמְּדִים עָלָיו חוֹבָה?!

בְּנִי, שָׁאַלְתָּ לֹא־מֵחָכְמָה רַבָּה,

כֵּן־הָיָה וְכֵן־יִהְיֶה גַּם לְהַבָּא:

יָפֶה עוֹלָמֵנוּ, נָאֶה וּמְשֻׁבָּח

וּשְׂכַר כָּל־בְּרִיָּה לֹא יְקֻפָּח;

כָּל־אֶחָד יָבֹא אֶל מַטָּרָתוֹ

עַל־פִּי חֵפֶץ לִבּוֹ וְנִשְׁמָתוֹ,

וּבִמְלֹאת חֶפְצוֹ וּמַאֲוַיָּיו,

יֶשׁ־שָׂכָר לִפְעֻלָּתוֹ גַּם בְּחַיָּיו.

חֵפֶץ רְשָׁעִים תָּמִיד רֶשַׁע

וְגוֹרָלָם לְהוֹסִיף חֵטְא עַל־פֶּשַׁע,

וְתַאֲוַת צַדִּיקִים שִׂמְחַת מִצְוָה –

שָׂכָר שֶׁאֵין־לוֹ גְבוּל וְאֵין־לוֹ קִצְבָה.