דברים ללא אויר ואור, ללא מעוּף והלך־נפש, דברים ממוּלאים ב“פסיכולוגיה” תפלה והתפלספות קלוקלה על נושאים משעממים ביסודם, במלה אחת: דברים שאינם אלא מחנק אחד ארוך, – כותביהם אוהבים להישען על דוסטוייבסקי. מה אצלו אין תיאור, אין נוף וכו', אף אצלנו כך. אבל יש דוסטוייבסקי ויש דוסטוייבסקי! את מבחר חויותיו ותמציתן ריכז ב“רשימות מבית־המות”, ב“החטא וענשו”, באי־אלו פרקים של ה“אידיוֹט” ו“האחים קרמזוב”. וכאן הלא יש הכל! שאר דבריו (“שדים”, עוּל־ימים" ועוד) קורצו מפסולת נפשו, והרי הם באמת, עם כל ההברקות הבודדות שבהם, דברים גרועים. אבל כך היא דרכם של הכשרונות הקטנים: הם מחקים דוקא את הדברים הגרועים.