שנים היו: סאלאי הוֹלנדר ואלכסנדר פּירסט.
בראשונה – מוסרים העתונים – נחקר סאלאי הולנדר. נולד ביום פלוני ובשנה פלונית, נשוי, בן בלי דת.
– לאיזו דת השתייכת אחרי הלידה? – שאל היושב־ראש.
– הייתי יהודי.
כך ענה: “הייתי יהודי”…
ולהלן:
סאלאי אמר:
– המפלגה ציותני לשוב הביתה, לאוּנגריה.
היושב־ראש: מדוע אתה אומר: “הביתה”?
– הלא אזרח אונגרי אנכי – ענה סאלאי מתוך הכרה עצמית.
היושב־ראש: אונגריה אינה מולדתך.
– אני נולדתי באונגריה ושפת־האם שלי אונגרית.
– אין לך מולדת ופחות מכל הרי אונגריה מולדתך! – חותך היושב־ראש נמרצות.
ובעוד שעות מספר, בהיות העניבה על צוארם, צעקו:
– תחי אונגריה הקוֹמוּניסטית!..
אבל, אחי היקרים, שאינכם רוצים להיות אַחי, גם אונגריה הקומוניסטית לא תאהבכם ביותר. אתם חותרים לגאול עולמות השוטמים אתכם; השוטמים אתכם אחרי הגאולה לא פחות מאשר לפניה. “אין לכם מולדת!..” העמיק לומר היושב־ראש. האדמה המאדיארית, שבה נקברתם על כרחה, סולדת מכם. מצבכם הטבעי היה אך בשתי השעות האיומות הללו, בהן תלויים הייתם בין שמים וארץ. כי תלויים אתם, אַחי הקדושים, שאינכם רוצים להיות אחי!