יש אנשים שנולדו לעבודה. העבודה היא האלמנט שלהם, ובלעדיה חייהם אינם חיים. כאן לא תכלית העבודה, אלא עבודה לשם עבודה.
כאלה מצויים גם בין אנשי העט. לא ההשראה העליונה דוחפתם לכתיבה, אלא אהבת העבודה גרידא. חופתים שרווליהם – וכותבים!
ככה מציפים את העולם ברומנים ארוכים, שאין להם סוף, בטרילוגיות, בדרמות, בחזיונות, בטרגדיות, שמטמטמים את המוחות והלבבות וחומסים את הזמן היקר כל כך. כי שקדנים גדולים הם הסופרים הללו, אנשי העבודה.
אבל – הלואי והיו עצלים!