כי תירא מפני המות, לך אל פּלוּטרך. ב“אגרת התנחומים אל אַפּוֹלוֹניוס” יש למצוא הרבה, – אם בזה שהוא מצטט מתוך משוררים ופילוסופים יונים קדמונים, ואם בזה שהוא אומר שם בעצמו, – שיש בו כדי להשביח את פּחד־המות. ואם כל זה לא ימצא לך, לך אצל שופנהויאר. בדברוֹ “על המות” הריהו מסתער בעים שכלו על אויבנו המשותף ועושה בו כלה. בשורש החיים, הוא אומר שם, אין המות נוגע… “אני יודע שאם אנסה להוכיח לאיש באמת ובתמים כי החתול הזה, שמשתעשע עתה בחצר, הרי הוא אותו חתול עצמו שעוד לפני שלוש מאות שנה עשה כאן את הקפיצות והתעלולים הללו עצמם, יחשבני זה למשוגע; אבל אני יודע גם כן ששגעון עוד יותר גדול הוא להאמין שהחתול הזה הוא אחר לגמרי בהחלט, ולא הלה שמלפני שש מאות שנה”.

ואם גם בזאת לא תתקרר דעתך, אשלחך אל טגוֹרי… “כי ראיתי את האור בבוקר וידעתי כי לא נכרי אני על פני האדמה, וכי דבר אשר לא ידעתי מה הוא ולא ידעתי שמו ולא ידעתי דמות לו, לקחני אל בין זרועותיו – הלא זה אמי. וגם במותי יבואני דבר אשר לא ידעתי ויהא לי נודע, והן כי אהבתי את החיים, לכן ידעתי כי ככה אוהב גם את המות. הנה בוכה הילד בהילקחו מעם השד הימני אשר לאמו, אפס בעוד רגע וניחם בשד השמאלי”.

ואם גם אחרי כל אלה עוד יהסס אז, אז – –