טוב עין הוא יבורך
(משלי)
הוא דיבר על כולנו די והותר; נאמר נא פעם מלה אנחנו עליו. יש צורך נפשי להגיד ליעקב כמה מלים היוצאות מן הלב. ביחוד לנו, בני גילו, הזוכרים לו חסד נעוריו עם פסיעותינו הראשונות. כטל בוקר היה לנו, טל אורות. אל נא נהיה כפויי טובה לו על כל אשר נתן לנו מאז ועד היום, אשר נתן לנו כחבר, כמשורר, כמבקר וכעורך.
ולכל לראש, במרכז הנתינה – זה סבר הפנים והעין הטובה. כיצד אומר סרתוסטרה אל השמש? “העין השוקטת אשר תביט אושר גם בגדלו וקנא לא תקנא בו”.
לעריכה הקריב כל ימי חייו כמעט, ונחטא לו מאוד, אם לא נדע להעריך קרבנו זה. אחד אחד נסתלקו העורכים הראשונים, חרדנו להמשך, והנה נכנס הוא בעבי הקורה, הטיל על כתפיו את כל כובד משאה ונשא ונשא. לאמור: אם אין אני לה, לקורה זו, מי לה?! העריכה אוכלת את היוצר, ולולא זו, כי עתה התגבר פי כמה מעיין שירתו, אשר פיאר וריענן את נחל ספרותנו לא מעט. הקרבה עצמית ממש היתה כאן לשם הענין המשותף, היקר לו מנפשו. ואם סוף־סוף החליט להניח ידו מעבודה זו, הרי ודאי אמר בלבו עם יעקב הראשון: “מתי אעשה גם אנוכי לביתי?!”
עם תחנה זו אנו סוקרים את כל הדרך הארוכה מאחוריו, ולב כל אוהביו הומה לו. יבורך נא! וכמו לפני עשר שנים, ליובלו החמישים, אני שב ומתפלל:
אל נא תכהה עינו הטובה, הבהירה, ואל ינוסו טלליו!