האסייאיסטים נכשלים על־פי־רוב בזה, שבבואם להכניס את נושא המסה לתוך מסגרת מסוימת, הם מתעלמים, מדעת או שלא מדעת, מאותן היצירות, שהן עלולות לטפח על “מסגרת” זו ולהזימה. ודוקא אלה, גם לפי איכותן וגם לפי כמותן, הן הן הנותנות והן הן המכריעות! אינסטינקטיבית הם בוררים להם את המתאים ועוצמים עיניהם מהסותר. נאחזים בטפל, ביוצא דופן, ובלבד שתתקבל “מסגרת”. על־ידי זה הם מתעתעים את הקורא, וקודם כל את עצמם.

הלהיטות אחרי “השיטה”, הרדיפה אחרי החוק; הבולמוס להופיע כמוצא וכממציא, – כל אלה עלולים להכשיל את כותבי המסות, כמו את אנשי־המדע, ולהחטיאם להאמת.