בסיפור “השד”, אחד מדברי עזבונו, מתאר טולסטוי את הפגישה לשם תכלית מסוימת, בין גיבורו ובין בת־הכפר הצעירה, כך: "… הוא פנה כה וכה: היא עמדה בחורשה מעבר לגיא קטן. הוא עט לשם, אל מעבר לגיא. בתוך הגיא היה סרפּד שלא ראהו. נכוה בו: וכו'.
על־ידי סרפד זה, קראָפּעווע בלעז, מוסר לנו טולסטוי את כל נשמת הסיטואציה: הלהיטוּת, המבוכה וגם עצם שייכותו לכאן, לספירה האירוטית, של עשב רענן ועוקץ זה… שוב חזר אל ה“ספרד” ב“התחיה” אגב תיאור שעשועי ריצה וחטיפה בשדה בין נכליודוב וקאטיושה בשלב הראשון להיכרותם. כן, הסרפד הולם את כל הענין.
הפוטוריסטים במקרים כאלה, שלא להחטיא את הנקודה ה“מיסטית”, מגבבים כל מיני ביטויים מחוכמים, עושים בלהטיהם ומעלים חרס; ואילו המשורר־הריאליסטן הגדול משיג את מבוקשו ב…סרפד.