בית־ספר למפגרים בפרבר. התלמידים והתלמידות בשעות ההפסקות מרעישים את הרחוב ומציקים לדרים בו וגם לעוברים ושבים. פורצים לתוך גינות הבתים הסמוכים, משמידים כאן כל חלקה טובה ומשליכים אבנים אל הגזוזטרות. והנערות אינן טובות מהנערים!
צרות רבות ורעות הם גורמים למורות (מורות להם ולא מורים). לאלה אין שום שליטה עליהם, הקשים והחזקים מהן.
עגלה כי תעבור כאן, מיד הם נתלים מאחוריה ומתגרים בעגלון להרעימו.
והנה נזדמנה ברחוב זה, מתנהלת בכבדות, עגלה טעונה מלט, רתומה לשני סוסים כחושים, גרומים, ונעצרה בבוץ. העגלון טרח הרבה להזיזה ממקומה, זירז את סוסיו בקולי־קולות, הצליף עליהם בלי רחמים – ללא הועיל. וּראה זה פלא! הנערים הפרועים חשו לעזרתו, דחפו את העגלה ברוב כוח – וחילצוּה.
היזהרו בבנים שובבים אלה, שלא עגלה אחת שלנו עוד עתידה להיחלץ על ידיהם!