לוגו
המנצח האיטלקי הישיש
פרק:
מיקום ביצירה:
0%
X
F
U

עוד לא ראיתי איש האוהב את הים כמוהו. יום יום תמצאהו כאן, בין כסאות־המרגוע, מתהלך בכתפיות מעל למכנסיו, הלוך ושוב, מריח, עוקב בעיניו הכחולות והתמימות אחרי נענועי הגלים המקציפים ומקשיב־מקשיב. בהמולה המתוקה הוא שומע, כנראה, משהו העולה על כל המנגינות הנאדרות, עליהן ניצח בארצות שונות במשך כל ימי חייו.

אין הוא יודע כיצד לבוא עם הסטיכיה הזאת במגע קרוב יותר. לולא גילו, ודאי היה מתערטל וצולל בה בכלות־הנפש. עכשיו הוא מוכרח להסתפק בזה שהוא עולה ומפליג על אחד המזחים עד שזרועות השטף נוגעות בנעלי־הלכה שלו, או בזה שהוא מתכופף רגע רגע וחופן מים ומרטיב את פניו ואת שיבתו הכחלחלה.

קול־נפץ חזק הגיע פתאום מעבר יפו; אחרי רגעים מספר חלפו בשריקה שני כדורים בזה אחר זה סמוך לקדקדו – והוא לא נע ולא זע. סוף־סוף אין הוא כאן אלא אורח. ובכלל, האיש כמוהו יברח?

על קצה המזח הוא ניצב, ועמידתו עכשיו לנוכח הים הסואן כעמידתו אמש לפני התזמורת, שעה שניצח על הסימפוניה התשיעית: “כל בני־האדם – אחים”…