פזמון
יָהּ רַחֵם עֲלֵי אֶבְיוֹן נוֹצָר מֵאָבָק דָּק,
אֲשֶׁר מְעוֹנָיו נִבְהָלוּ וְלִבּוֹ בְמֹרֶךְ נִסְדָּק;
מֶה חַסְדּוֹ? – וְהֵן סוֹדוֹ כֶסֶף סִיג כִּי יְבֻדָּק!
אִם יֻמַּד כַּמִּפְעָל וְהַחֶשְׁבּוֹן אִם יְדֻקְדָּק –
מַה נֹּאמַר לַאדֹנִי, מַה נְּדַבֵּר וּמַה נִּצְטַדָּק?
אֱלוֹהַּ רָם, אֵלֶיךָ בְּחִין נָשָׂאתִי עֵינָי
וּבְלֵב נִשְׁבָּר רַצְתִּי לְחַלּוֹתְךָ בְּהֶגְיוֹנָי;
אַל נָא תָמֹד הַיּוֹם כִּפְשָׁעַי וְכִזְדּוֹנָי,
כִּי רַחְמָן נוֹדַעְתָּ; אַל תָּשֶׁב אֶת פָּנַי
וְיַשֵּׁר אֹרַח הֲמוֹנַי – וְאִם הִיא מְשֻׂכַת חָדָ[ק].
בְּךָ בָטְחוּ וְלֹא בוֹשׁוּ וְאוֹתָם לְךָ לָקַחְתָּ
גּוֹי מִקֶּרֶב גּוֹי – וְצָרֵיהֶם הִכְנַעְתָּ;
בְּאַפְּךָ אַל תּוֹכַח – וּזְכֹר עִתּוֹת רַדְתָּ,
יוֹם נֶגֶד גְּאוּלֶיךָ גַּלֵּי יָם הֶחְרַבְתָּ
וַהֲמוֹנָם כִּלְכַּלְתָּ בִּמְחֻסְפָּס דָק.
רָם עֲלֵי כָּל רָמִים [וְקַדְמוֹן לְ]כָל קַדְמוֹנִים,
זְכֹר חֶרְפַּת עֲבָדֶיךָ כִּי אָרְכוּ הַשָּׁנִים
וְכָבֵד עַד מְאֹד עֻלָּם וְנִלְאוּ מֵרֹב יְגוֹנִים;
קְרָא דְרוֹר אֲסִירֵי תִקְוָה, צוֹפֶה כָּל חֶבְיוֹנִים,
וַהֲמוֹנָם בִּרְנָנִים יָגֵל כִּי בְדִין יִצְדָּק.
הֶאֱרִיכוּ מַשְׂטִינַי עַל גַבִּי מַעֲנִיתָם
וְהֵרִימוּ יַד עָלַי וְנִכְלַמְתִּי לְעֻמָּתָם,
פָּעֲרוּ כְקֶבֶר פִּיהֶם וּבָטְחוּ בְרֹב שַׁלְוָתָם;
יָהּ, קַנֵּא לִשְׁמֶךָ וְהַשְׁפֵּל אֶת גַּאֲוָתָם
[……..]
[……..]