סליחה (לראש השנה)

יִשְׂרָאֵל עַם קָדוֹשׁ, יָגֵל וְיִשְׂמַח לִבּוֹ,

אֲשֶׁר לוֹ אֱלֹהִים קְרֹבִים וְגַם שָׁכְנוֹ בְקִרְבּוֹ.

קוֹרֵא אֵלָיו – וַיַּעֲנֶה, וַיִּגְעַר בַּשָּׂטָן בְּאָרְבּוֹ –

יְיָ אֱלֹהָיו עִמּוֹ וּתְרוּעַת מֶלֶךְ בּוֹ.

אֱלֹהִים דִּבֶּר בְּקָדְשׁוֹ מִקֶּדֶם לֶאֱמוּנַי:

בַּיּוֹם שֶׁאַתֶּם עוֹבְרִים כִּבְנֵי מָרוֹן לְפָנַי –

גְּאֻלָּה תִהְיֶה לָכֶם בְּקוֹל שׁוֹפָר בְּיוֹם דִּינַי;

דְּעוּ וּרְאוּ כִּי טוֹב יְיָ / אַשְׁרֵי הַגֶּבֶר יֶחֱסֶה בּוֹ.

דְּעוּ וּרְאוּ, כִּי כָל אִישׁ אֲשֶׁר בִּדְרָכָיו יַחְפֹּץ,

הוֹלֵךְ לִמְצֹא עֲוֹנוֹ וְאַחַר עֵינָיו יָפוֹץ –

זְמָן וְחֶשְׁבּוֹן יַגִּיעוּ וּלְבֵית בּוֹרוֹ יִקְפֹּץ

הָעֶצֶב נִבְזֶה נָפוּץ / כִּכְלִי אֵין חֵפֶץ בּוֹ.

חוֹטֵא וְלֹא שָׁב בְּכָל לִבּוֹ – מָשְׁלוֹ לְמַה הוּא דוֹמֶה?

טוֹבֵל וְאוֹחֵז בְּיָדוֹ הַשֶּׁרֶץ הַטָּמֵא.

יִיגַע – וְלֹא יוֹעִיל לוֹ; וְלוּ יִטְבֹּל בְּכָל מֵימֵי

עוֹלָם – שָׁוְא הוּא, כָּל יְמֵי / אֲשֶׁר הַנֶּגַע בּוֹ.

כּוֹנֵן, עַמִּי, לִבְּךָ וְעָזְבָה כָּל לָצוֹן,

לְכָה אִיעָצְךָ: שׁוּבָה בְּכָל לִבְּךָ בְּעִלָּצוֹן.

מוֹדֶה וְעוֹזֵב יְרֻחַם – אִם פְּנִימִי כְּחִיצוֹן

תָּמִים יִהְיֶה לְרָצוֹן, / כָּל מוּם לֹא יִהְיֶה בּוֹ.

נִדְבוֹת פִּי בוֹרַאֲךָ יִהְיוּ לְךָ לְמִקְמַע,

סַלְסֵל אֶת תּוֹרָתוֹ וְאֶת מֵימֶיהָ תִגְמַע,

עֲזֹב לִבְּךָ הַשּׁוֹבָב וּבִבְכִי עֵינְךָ תִּדְמַע –

הִשָּׁמֵר מִפָּנָיו וּשְׁמַע / בְּקֹלוֹ אַל תַּמֵּר בּוֹ.

פְּנֵי לֵב רַע אַל תִּשָּׂא בְּעֵת יִשְׂחַק וִירַנֵּן,

צְפוֹנִי הַרְחֵק מִמְּךָ לְפַתּוֹתְךָ כִּי יְשַׁנֵּן,

קוּצָה בּוֹ וְעָזְבֵהוּ וּבְקִרְבְּךָ אַל יְקַנֵּן –

אַל תִּשְׁמַע כִּי יְחַנֵּן / קוֹלוֹ אַל תַּאֲמֵן בּוֹ.

רְאֵה, עַמִּי, כִּי בָחַר בְּךָ הָאֵל לוֹ לְעֵדָה,

שָׁמַר לְךָ רַב טוּבוֹ וְכָל יְקָרָה הַחֲמוּדָה,

תִּשְׂבַּע דֶּשֶׁן בֵּיתוֹ הַמְתֻקָּן לַסְּעוּדָה

לְיִשְׂרָאֵל וִיהוּדָה, / וְכָל זָר לֹא יֹאכַל בּוֹ.