טוֹחֵן הָיָה בַּכְּפָר פְּקִיעִין שֶׁבַּגָּלִיל הָעֶלְיוֹן,

אִישׁ טוֹב וְיָשָׁר.

הָיָה הָאִישׁ טוֹחֵן אֶת הַחִטִּים בָּרֵחַיִם שֶׁהֵנִיעוּ מֵי הַמַּעְיָן

שֶׁיָּצְאוּ מִמְּעָרַת רַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר-יוֹחַאי.

כְּשֶׁהָיָה הַקֶּמַח הַדַּק וְהַלָּבָן מְמַלֵּא אֶת הַשַׂקִּים,

הָיָה הַטּוֹחֵן מַעֲמִיס אוֹתָם עַל חֲמוֹרוֹ,

מְבִיאָם לְבֵיתוֹ בַּכְּפָר,

וּמוֹכֵר אֶת הַקֶּמַח לְכָל קוֹנֶה.

פַּעַם אַחַת עָבַר הַטּוֹחֵן סָמוּךְ מְאֹד לַמְּעָרָה

וַחֲמוֹרוֹ הָלַךְ לְפָנָיו,

עָמוּס שְׁנֵי שַׂקֵּי קֶמַח.

פִּתְאוֹם עָמַד לְפָנָיו אִישׁ זָקֵן וְאָמַר לוֹ:

– בּוֹא אִתִּי, יְהוּדִי, לְהִתְפַּלֵּל תְּפִלַּת מִנְחָה.

אָמַר לוֹ הַטּוֹחֵן:

– אֲבָל הַשֶּׁמֶשׁ כִּמְעַט שׁוֹקַעַת,

וַאֲנִי מְמַהֵר לְבֵיתִי,

וּמִי יִשְׁמֹר עַל חֲמוֹרִי וְעַל שַׂקֵּי הַקֶּמַח שֶׁעַל גַּבּוֹ?

אָמַר לוֹ הַזָּקֵן:

– לַחֲמוֹר וְלַקֶּמַח אַל תִּדְאַג וּבוֹא וְהִצְטָרֵף לַמִּנְיָן!

נִכְנַס הַטּוֹחֵן לַמְּעָרָה וְהַזָּקֵן הוֹלֵךְ לְפָנָיו.

רָאָה הַטּוֹחֵן בַּמְּעָרָה תִּשְׁעָה זְקֵנִים הֲדוּרִים

וּלְכֻלָּם זְקָנִים אֲרֻכִּים וּלְבָנִים כַּשֶּׁלֶג.

וְהִתְפַּלְּלוּ בְּכַוָּנָה גְּדוֹלָה תְּפִלַּת מִנְחָה.

לְאַחַר שֶׁאָמְרוּ “אָמֵן”,

נִפְרַד הַטּוֹחֵן לְשָׁלוֹם מִתִּשְׁעַת הַזְּקֵנִים הַהֲדוּרִים,

יָצָא נִפְעָם וְנִרְגָּשׁ הַחוּצָה

וּמָצָא אֶת חֲמוֹרוֹ עוֹמֵד וְאוֹכֵל לוֹ בְּנַחַת אֶת הֶחָרוּבִים

שֶׁהָיוּ שָׁם תַּחַת עֵץ הֶחָרוּב הָעֲנָק.

הָיוּ הַשַּׂקִּים עַל גַּבּוֹ שְׁלֵמִים כְּשֵׁם שֶׁהִנִּיחָם.

הָלַךְ הָאִישׁ לַחֲצֵרוֹ, פָּרַק אֶת שַׂקָּיו

וְהִתְחִיל לְהָרִיק מֵהֶם אֶת הַקֶּמַח.

נִשְׁפַּךְ הַקֶּמַח וְנִשְׁפַּךְ,

עַד שֶׁהָיְתָה גִבְעָה לְבָנָה מִתְגַּבַּהַת וְהוֹלֶכֶת

וַעֲדַיִן הַשַּׂקִּים מְלֵאִים כְּשֶׁהָיוּ.

מִלֵּא הָאִישׁ אֶת כָּל בֵּיתוֹ קֶמַח עַד אֶפֶס מָקוֹם.

נִתְמַלֵּא הַבַּיִת – נִתְרוֹקְנוּ הַשַּׂקִּים.

הָיָה הַטּוֹחֵן לְעָשִׁיר גָּדוֹל,

וְהָיָה מִתְפַּלֵּל בְּכָל יוֹם שַׁחֲרִית, מִנְחָה וּמַעֲרִיב

וְנוֹתֵן צְדָקָה לָרֹב,

וְכָמוֹהוּ בָּנָיו וּבְנֵי בָּנָיו לְדוֹרוֹתָיו.

וְכָל זֹאת בִּזְכוּתוֹ שֶׁל אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא

זָכוּר לַטוֹב.