בְּבוֹאֲךָ בֵּית הַחָפְשִׁית וְחוֹלָיו בִּקַּרְתָּ

תֵּת לָמוֹ רִפְאוּת תְּעָלָה אֹמֶר גָּזַרְתָּ:

מֵחוֹלִי זֶה מִנְעוּ גַם לֶחֶם צַר וּמַיִם לַחַץ,

עַל־מַכַּת זֶה שִׂימוּ זְבוּבֵי מָוֶת וְיִרֶב הַמַּחַץ;

לָזֶה שִׂימוּ אַרְבָּעִים עֲלוּקוֹת עַל־חָזֵהוּ,

וְלָזֶה הַטִּיפוּ מֵי־רוֹשׁ בְּיֵין מַשְׁקֵהוּ –

אַךְ לָמָּה־לָּךְ, אַבְּדָן, הַרְבּוֹת בְּמִלִּים:

דַּבֶּר־נָא בְאַחַת: “הִרְגוּ אֶת־הַחוֹלִים!”