בְּאַחַד הַיָּמִים, יָצָא רַבִּי יְהוּדָה הַלֵּוִי עִם אוֹרֵחַ לְגַנּוֹ,
הִתְבּוֹנֵן סְבִיבוֹ וְאָמַר לוֹ:
– בּוֹא וּרְאֵה פִּלְאֵי תֵּבֵל!
אָמַר לוֹ מְאָרְחוֹ:
– לְמַה יְּכַוְּנוּ דְּבָרֶיךָ?
אָמַר לוֹ רַבִּי יְהוּדָה הַלֵּוִי:
– אָחוּד לְךָ חִידָה וְיָדוֹעַ תֵּדַע!
מָהוּ הַנִּטְמָן בֶּעָפָר,
שֶׁעָרֹם יִקְבְּרוּהוֹ,
וְיִחְיֶה תּוֹךְ קִבְרוֹ, וְיוֹלֵד יְלָדִים
וְכֻלָּם יֵצְאוּ לְבוּשִׁים?
אָמַר לוֹ הַמְאָרֵחַ!
– זַרְעוֹ שֶׁל צֶמַח!
עָרֹם הוּא הַזֶּרַע, לְלֹא כְּסוּת עָלִים וּפְרָחִים,
וְהִנֵּה רַק יִזְרָעוּהוּ בָּאֲדָמָה,
יַנְבִּיט גִּבְעוֹלִים וְעָלִים, פְּרָחִים וּפֵרוֹת,
לְבוּשִׁים כֻּלָּם מַחֲלָצוֹת מְפֹאָרוֹת!