יוֹם אֶחָד, בָּא אוֹרֵחַ לְבֵיתוֹ שֶׁל רַבִּי יְהוּדָה הַלֵּוִי.

קִבֵּל אוֹתוֹ מְאָרְחוֹ, רַבִּי יְהוּדָה הַלֵּוִי, בְּמַאֲכָל

וּבְמִשְׁתֶּה, כַּדָּת וְכַדִּין.

בְּתֹם הַסְּעֻדָּה, חָד הַמְאָרֵחַ לְאוֹרְחוֹ חִידָה

בְּזוּ הַלָּשׁוֹן:

מַה דְּמוּת בָּתִּים לְבָנִים

בְּתוֹךְ קִרְיָה (עִיר) לְבַנְבַּנָּה סְתוּמִים

וְיוֹשְׁבֶיהָ מִיַּיִן אֲדַמְדַּמִּים?"

הֵשִׁיב לוֹ הָאוֹרֵחַ:

הֲלֹא הוּא הָרִמּוֹן!