לפני שבועות אחדים נפטר בירושלים הרב הישיש, רבי אליהו קלצקין, ובאותו פרק אנו חוגגים חג־יובלו של בנו, ד״ר יעקוב קלאצקין, במלאת לו חמשים שנה. שני הדברים אשר באו תכופים מעלים על לבי זכרונות מימי הנוער על אביו של ד״ר קלאצקין, הרב המהולל, ומלחמתו בימים ההם להשכלה.
בשקלוב (פלך מוהילוב) גר ישיש עשיר אחד, קבלן של הממשלה, ושמו יעקבסון. הוא היה גם בר־אבהן נכדו של רבי אהרון מסטוסילה, מתלמידיו הגדולים של הרב מלאדי, מחבר ספר ״היחוד והאמונה״ בחסידות, עשיר זה בקש ״חתן״ לבתו, כלי יקר, ״צעצוע״, ובאו השדכנים והציעו לפניו את הילד אליהו קלצקין, שאביו היה רב באחת העיירות שבקורלנד. שמו היה רבי נפתלי הירץ, בניו של הרב הזה, הם כולם מופלגי־תורה: אולם המעולה שבהם היה רבי אליהו, שבהיותו בן שלש־עשרה ידע את כל התלמוד בבלי ממש על פה. כמנהג הימים ההם, לקח המחותן העשיר לביתו את החתן, והוא אז כבן שלש־עשרה או ארבע־עשרה, וחדר מיוחד הותקן לו ובו ספרים רבים, והוא ישב על התורה עד מלאת שלו שש־עשרה או שבע־עשרה שנה, ואז נשא רבי אליהו את בת יעקבסון ויהי לאברך ״עלוי״.
כעבור איזה זמן עקר הקבלן יעקבסון, לרגל עסקיו את דירתו משקלוב, ויצא לפטרבורג, הוא וביתו וחתנו עמו. מסילת־הברזל לא היתה עדיין ברוסיה (חוץ מהמסלה פטרבורג - מוסקבה) ונסעו יעקובסון וביתו במרכבת הפוסטה ואת כל החפצים והכלים, ובתוכם גם הספרים, טענו על עגלות־משא שהתנהלו לאט־לאט. רבי אליהו בא לפטרבורג ולא מצא את ספריו, ללמוד בהם, והנה נודע לו, כי בספריה הקיסרית יש ספרים עברים רבים, וילך שמה. באותו זמן שהה בפטרבורג הסופר מיכאל רודקינזון (פרומקין), עורך ״הקול״. גם רודקינזון היה נכדו של רבי אהרן מסטרוסילה והיה איפוא קרובו של יעקובסון, והתודע אל חתנו, אל רבי אליהו, והסביר לו שבספריה יש גם ספרים מחכמי אומות־העולם, וכדאי לו לרכוש ידיעות גם בהם. רבי אליהו נטה אוזן אליו ובמשך זמן קצר למד לשונות אחדות: רוסית, גרמנית ורומית.
בימים ההם הרגיש יעקובסון, כי באו חליפות ברוח חתנו, כי התחיל לקצץ בפאותיו וגם בחר בגד קצר. ויש אומרים, שהחותן אף מצא את חתנו ישן בלי טלית קטן. התחיל החותן לחקור את חתנו ולדעת מה עמו ולאן מועדות פניו. אז גלה רבי אליהו לפני חותנו מה שבלבו. כי רוצה הוא לנסוע לברסלוי, ללמוד שם תורה וחכמה מפי ר׳ זכריה פרנקל וחבריו. הדבר הזה הבהיל את יעקובסון החרד, אשר קוה, כי חתנו יהיה רב גדול בישראל. ומבלי חשוב הרבה אמר לו: אם כן תן גט־כריתות לאשתך ותסע לכל אשר תאוה נפשך.
בימים ההם כבר נולדו לרבי אליהו בן ובת. אבל הוא נאות לדרישת חותנו, אם מפני שחשקה נפשו מאד בהשכלה ואם מפני שהתקשר עם אשתו רק קשר דתי, אבל לא קשר אהבה ואולי משני הטעמים גם יחד. הוא נתן לאשתו גט, השיב לחותנו את תיקיֲהכסף שהיו על התפלין שלו, שקבל במתנה ממנו, ולקח מיד חותנו עשרים וחמשה רובל והשיג פספורט לחוץ־לארץ ונסע.
בתוך כך נודע הדבר לרבי נפתלי הירץ, אביו של רבי אליהו, והוא עם אשתו הרבנית קדמו את פני הנוסע באיזו תחנה. התנפלו עליו בבכי ובתחנונים, כי ישוב עמהם אל ביתם. רבי אליהו, שהיה רך־הלב מטבעו, לא יכול לעמוד בנסיון זה ושב לעיר מולדתו, אבל שב בבגד קצר ובלי פאות, מגורש מאשתו ומבית חותנו הגביר… אוי לאותה בושה!..
שנה או שנתים קודם שקרה דבר זה בקש דוד אשתי הראשונה ז״ל, העשיר ר׳ דוד לאפיצקין. מעיר רומנובה (עכשיו כמובן ״לינינה״), פלך מוהילוב, חתן לבתו היחידה, והנה עלה בידו להשיאה לרבי אברהם קלאצקין, אחיו של רבי אליהו. כאשר שמע ר׳ דוד את האסון שקרה למחותנו, כתב אליו, כי נכון הוא לתת מקום לרבי אליהו בביתו לעת עתה. וידאג לו שיתקן את המעוות. ויסע רבי אליהו לרומנובה, ואני, בהיותי סמוך שם על שולחן חותני, נודעתי אליו וגם הראני אז ספר־השכלה שחבר על דבר החלומות, והייתי גם נושא ונותן עמו ועם אחיו רבי אברהם, גם־כן מופלג בתורה (רב בלוזני פלך ויטבסק).
רבי דוד לאפיצקין, שהיה זריז ופקח מאד, עשה את מעשיו לאט לאט, ולאט לאט פשט רבי אליהו את בגדי ההשכלה שלו ולבש קפוטה של משי ארוכה וחגר חגורה וגידל את פאותיו, ואף שב לאהלה של תורה. אינני זוכר כמה זמן ישב רבי אליהו סמוך על שולחנו של רבי דוד מחותנו, אבל הוא לקח לו אחר כך לאשה את בת הרב ממאריאמפול (פולין) ועבר שמה. ובמות חותנו עלה שם על כסא הרבנות, ומשם עבר ויהיה לרב בקהלת־ישראל הגדולה והעתיקה לובלין, עד עלותו לפני שנים אחדות לירושלים.
אילו הצליח רבי אליהו לבוא בימי נעוריו לברסלוי היה בודאי לאחד המאורות הגדולים בספרותנו. מזכריה פרנקל, עמנואל יואל, צבי גרץ. ישראל לוי ועוד אפשר היה ללמוד משהו. אבל מזלו – מזלנו – גרם, כי הוא נשאר רב, אמנם בקי גדול, שסמכו עליו בעניני הלכה, אבל דרכי המדע ננעלו לפניו, והוא לא חידש כלום. בספריו הוא הלך בשביל הידוע וכוחו הגדול לא יצא אל הפועל… חבל, חבל!
גם העשיר יעקבסון, שרצה להציל את ביתו מאפיקורסות לא הצליח. בתו נשאה אחר־כך לאיש סוחר, שהיה רחוק מהיהדות לגמרי: וגם הבן והבת שילדה בתו לרבי אליהו לא השמיעו קולם במחננו… ונחמתנו היא, שרבי אליהו קלאצקין, שהעשיר את ספרותנו בדברי חכמה, וביחוד עשה גדולות בסגנון העברי, וממנו יש לקוות עוד הרבה.