בבוקר זה קשה היה למצוא בבוּאת אושר על פרצוף אדם. טרודים ומטורדים ומדוכאי־דאגות אצו האנשים לאורך המדרכות. אבל האומנם לא נמצא בין אלה אף אחד מאושר? אף אחד?
כן, אחד, בכל־זאת, היה היה. בחיוך כבוש צעד, לא צעד, לא נישא, ריחף, מה זה היה לו? מה?
את פני הרופא יצא זה עתה, והלה הודיעהו: – השתן נקי. לא חלבון ולא סוכר!