בבתי היין הקטנים הללו הפזורים בסביבה, בהרים ובגיאיות, בין עצי פרי ועצי מחט, הרי הוא הרוח החיה. הוא מעורר ומרומם את הרוחות בזוהר עיניו בלבד.

קול ערב לו, ואין כמוהו יודע לשיר את השירים השטייריים. ואף לרקוד את הריקודים השטייריים. הכל, כגברים כנשים, מתעלסים בו ומתרפּקים עליו.

והשתיה כדת.

לשיא ההתפעלות הוא מביא את האנשים בחקותו את החיה, הבהמה והעוף. הוא מפליא לקרוא כתרנגול, לצנוף כסוס, לגעות כפרה. ברם עיקר כוחו – בחיקוּי החזיר. כאן הוא מתגלה כאָמן גדול מאוד. הנה הוא תוחב אצבעותיו לתוך פיו, משׂכּל ידיו באופן משונה, מנפּח לסתותיו, מסתמק ומוציא את כל הצריחות והנחירות הידועות ללא שיוּר – כחזיר ממש. אותה שעה הוא פוסק לראות את בני התמותה מסביב; רוח הקודש יורדת עליו, ויותר שהחזיר יוצא אצלו טבעי, אמיתי, שלם, כן ירבה להתלקח בעיניו האנושי־האלוהי.