סליחה

אֲסִיר יִצְרוֹ לְבָבוֹ רַךְ / בְּבוֹר גָּלוּתוֹ נִכְלָם,

מְיַחֵל אֵל במושב רך / וְלֹא בֵרַךְ בְּלֵב נִשְׁלָם;

הִנֵּה כִּי כֵן יְבֹרַךְ / רָם צוֹפֶה כָּל נֶעֱלָם –

יְהִי שֵׁם יְיָ מְבֹרָךְ / מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם.

בִּתְבוּנָה אִם פָּקַח / עֵין לֵב – יַעְדֶּה עֲדָיִים,

וּבְמוֹר הַטּוֹבָה רָקַח – / חַיָּיו מִפַּח פְּדוּיִים,

יִשְׁלַח יָדוֹ וְלָקַח / פְּרִי מַעְשָׂיו הָרְצוּיִם

גַּם מֵעֵץ הַחַיִּים – / וְאָכַל וָחַי לְעוֹלָם.

רוֹכֵב בִּשְׁמֵי עֲרָבוֹת, / אָוֶן אִם עָשִׂיתִי

וּמִמְּךָ פְּשָׁעִים […]ות / הַיּוֹם אִם כִּסִּיתִי,

הֲלֹא אַתְּ חוֹפֵשׂ קְרָבוֹת – / וְחָכְמָה זוֹ נָשִׁיתִי –

בְּךָ יְיָ חָסִיתִי, / אַל אֵבוֹשָׁה לְעוֹלָם.

הוֹחִילִי לְצוּר יִשְׁעֵךְ, / יְחִידָה, וְלִשְׁמוֹ יַחְדִי,

אוּלַי בְּחַסְדּוֹ יִשְׁעֵךְ, / וְלִבֵּךְ בְּזִכְרוֹ סַעְדִי,

יַעֲרֹךְ סְלִיחַת פִּשְׁעֵךְ / וְתֹאמְרִי בְּבוֹאֵךְ בַּעְדִי:

יְיָ יִגְמֹר בַּעֲדִי / יְיָ חַסְדְּךָ לְעוֹלָם!

מִמַּסְגֵּר הוֹצִיאָה / אֹם סֹעֲרָה וַעֲנִיָּה,

וּמִמַּעְשֶׂיךָ הלעדה / נְכֵאָה שְׁבוּיָה,

וְיִשְׁעֶךָ הַמְצִיאָה / לְאֹם שְׁפָלָה וּבְזוּיָה –

וַאֲנַחְנוּ נְבָרֵךְ יָהּ / מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם.