הָהּ! בְּאִבּוֹ נִקְטַף הַפֶּרַח, בּעוֹד רַעֲנָן עָלֵהוּ

נֵטֶל גַּל הֶעָפָר אַל-יַכְבִּיד סִבְלוֹ עָלֵיהוּ;

עַל-מַצַּע קִבְרוֹ רַק שׁוֹשַׁנֵּי חֶמֶד תִּפרַחְנָה

וּבְמִקְלְעוֹת נִצָּנִים כִּימֵי אָבִיב תִּצְמַחְנָה,

בְּרוֹשׁ רַעֲנָן עִם-דָּלִיּוֹתָיו לוֹ יִתֵּן צִלֵּהוּ.

וּלְעִתִּים מְזֻמָּנִים שָׁם עַל-יַד יוּבַל הַמָּיִם

תִּכֹּף כָּאַגמוֹן רֹאשָׁהּ, תֵּתֶצֶּב עַצָּבֶת,

תֶּהְגֶּה בַהֲלָךְ-נֶפֶשׁ, חֲלֹמוֹת תַחֲלֹם בַּצָּהֳרָיִם,

חֶרֶשׁ תִּצְעַד אֶרֶץ, בַּלָּט אֶל קֶבֶר קֹרָבֶת…

הֹזָה! הֲכִי קוֹל צְעָדַיִךְ יָעִיר יְשֵׁנֵי הַמָּוֶת?!

סֹבִּי לָךְ! אָמְנָם יָדַעְנוּ כִּי הֵמְיָתֵנוּ הֶבֶל

כִּי לֹא יַאֲזִין מָוֶת אֶל-זַעֲקַת שֶׁבֶר וָבֶכִי,

אַךְ הַלְבַעֲבוּר זֹאת נֶחְדַּל עוֹרֵר קִינָה וָאֵבֶל?

הַעַל-כֵּן יָנוּס יָגוֹן, תִּמַּח דִּמְעָה מִלֶּחִי?

וָאַתְּ, עֵת לִשְׁכֹּחַ תּוֹרִינוּ בְּשֵׂכֶל מִלָּיִךְ

פָּנַיִךְ מֶה-חָוְרוּ, מִדְּמָעוֹת רֻטְבוּ עֵינָיִךְ!