כְּאַגָּדָה צְנוּעָה זוֹ נוֹבַעַת מִפִּי סָבָה,

שֶׁכֻּלָּהּ-כֻּלָּהּ רֹךְ וּבָאָה מִן הַלֵּב,

שֶּׁאֵין שִׁלְטוֹנָהּ אַךְ בַּנִּימָה שֶׁבַּכְּאֵב,

נִצַּבְתָּ, מִקְדָּשׁ מְעַט, בְּגִזְרָתְךָ הַמְחֻטָּבָה.

וּבְעֵינֵי אֶשַׁק דְּמוּת כָּל-פְּלֵיטַת-זְמַן כִּכְתָבָהּ

עַל-פְּנֵי כְתָלֶיךָ וְעַל-תִּקְרָתְךָ בַּחֲלֵב

הַסִּיד הַמְכַסֶּה לָהּ, בִּרְצוֹתִי לְשַׁלֵּב

בַּחֲרוּתְךָ מִשֶּׁכְּבָר וּגְבוּרַת יְמֵי-סְתָוָהּ.

אֶל עַמוּדֶיךָ הֵם מִסְתַּכְּלִים בְּעַנְוַת-חֵן

בַּבָּאִים: "שָׁלוֹם, בְּנִי! גַּם-אַתָּה בָאתָ? כֵּן?

וּבְמֶשֶׁךְ מֵאוֹת דּוֹר אֲנִי רָאִיתִי רַבִּים:

"בַּשְּׁבִי… נִכְבַּדֵּי-עָם… נִמְלָטִים מִן הַשְּׁמָד…

הַלָּלוּ סָפוּ, שׁוּב אֵל צָצוּ – כַּעֲשַׂבִּים,

מִצָּפוֹן וּמִיָּם, מִצְטָרְפִים בְּ’אֶחָד'!"

1920