הָהּ מִרְיָם, מִרְיָם, מַה-מַּר גּוֹרָלִי עָתָּה!

בְּעַד-דָּמֵךְ הַנָּקִי יִשָּׁפֵךְ דָּמִי כַּמָּיִם,

נֶפֶשׁ לָקְחָה נָקָם – נָמוֹגָה וָחָתָּה,

נֹחַם נוֹרָא מֵרֶגע לָרֶגַע יִגְדַּל כִּפְלָיִם…

הָהּ מִרְיָם, אַיֵּךְ? אֵיפֹה תִתְגּוֹרָרִי?

לֹא תִשְׁמְעִי מְרִי שִׂיחִי עִם-דִּמְעוֹת עֵינָיִם,

לוּ הַקְשֵׁב יָכֹלְתְּ – הֲלֹא לַעֲוֹנִי תְכַפֵּרִי

אַף-כִּי בְּעַד-קוֹל זַעֲקָתִי סֻגְּרוּ שָׁמָיִם.

הֲכִי אָמְנָה מֵתָה הִיא? הַאִם עֲשׂה הֵעִיזוּ

אֲשֶׁר-דִּבֵּר-פִּי בְּשִׁגְעֹנִי, בְּאֵשׁ קִנְאָתִי?

פַּחְזוּתִי וְכַעֲשִׂי בְּעֹכְרָי, רוֹחִי הִרְגִּיזוּ,

עָלַי תִּתְעוֹפֵף חֶרֶב אָכְלָה רַעְיָתִי…

אָכֵן קָרָה גוּפָתֵךְ… הִנָּך נִגֶּפֶת!

רַק לַשָּׁוְא יִכְמַהּ בְּשָׂרִי וּתְכַל לּבָּתִי

אֶל-נֶפֶשׁ זַכָּה בָּדָד מָרוֹם מְרַחֶפֶת, –

עֻפְּלָה נַפְשִׁי עֲזוּבָה, פַּסּוּ יִשְׁעִי וְתִקְוָתִי!

הָלְכָה וְאֵינֶנָּה נֹשֵׂאת כֶּתֶר כָּמוֹנִי

וְעִמָּהּ יָרְדוּ קֶבֶר כָּל-שׂשׂוֹן וְתוֹחֶלֶת;

שׂרֵק מִכֶּרֶם יְהוּדָה גָּדַעְתִּי בַחֲרוֹנִי

אַךְ לְמַעֲנִי הִבְשִׁיל עֵנָב, פָּרַח כַּחֲבַצֶּלֶת.

בִּי הֶאָשָׁם – גַּם-לִי תֹּפֶת וָשַׁחַת,

לִבִּי, לִבִּי מָעוֹן אֶל-מָוֶת וּמְשַׁכֶּלֶת…

כִּגְמוּל יָדִי הוּשַׁב לִי – יְקוֹד אֵשׁ קֹדַחַת,

אֵשׁ לֹא-תִכְבֶּה נֶצַח, עֲדֵי-עַד אֹכֶלֶת!