הוֹי סוּסִים, סוּסַי, הוֹי נִשְׁרֵי שָׁמַיִם –
הַשְּׁהִיּוֹת הָאֵלֶּה כְּלַפֵּי מִי וּלְמַאי הֵן?
אֵין פֻּנְדָּק בַּדֶּרֶךְ, אֵין מִקְלָט בַּחֶלֶד;
יֵשׁ דֶּפּוֹ רָם־שַׁעַר, דִּיר לְסוּסֵי־פֶּלֶד.
מִבַּרְזֶל וָאֶבֶן מְסִלּוֹת תִּקֵּנוּ –
אֵי אֵיפֹה נָנוּחַ מֵעֲמַל דַּרְכֵּנוּ?
הוֹי סוּסִים, סוּסַי! עֲגָלָה צוֹלַעַת,
שָׁם עַל גְּדוֹת הַנַּחַל מַעְבָּרָה טוֹבַעַת –
נַעֲלֶה־נָא עָלֶיהָ וּבְשָׁעָה מֻצְלַחַת נִתְגַּלְגַּל כֻּלָּנוּ אֶל הַשֵּׁד מִשַּׁחַת.