לְאַט, יַלְדָּה, אַל קוֹל, אַל הֶגֶה!

זִכְרוֹן אַרְצִי הִנָּךְ, הַחֲשִׁי.

תְּנִי לְעֵינַיִךְ אַךְ לְרֶגַע

לְהִתְרוֹנֵן בִּלְשׁוֹן נַפְשִׁי. –

צִל־צְלִיל, צִל־צְלִיל, שִׁלְבּוּק, בַּעְבּוּעַ.

סִנְוֵר עֵינַי נַחְשׁוֹל שֶׁל תְּכוֹל.

שׁוֹטֵף הַוִּילִיָּה¹ – קִלּוּחַ

סַפִּיר מְשֻׁבָּץ בִּזְהַב גְּדוֹת חוֹל.

לַיְאוֹר הִשְׁלִיךְ אִילָן בֶּן־סְתָו

חַכּוֹת – קוּרֵי שִׁלְהֵי דְקַיְטָא,

וְהַמְּצוֹפִים – עֲלֵי שַׁלֶּכֶת.

לֹא יֵאָחֵז יוֹם תְּמוֹל בַּוַּו.

לָעַד, מְאוֹר תְּמוֹלִי, שָׁקַעְתָּ!

גַּם אַתְּ, יַלְדָּה, עֵינֵךְ דּוֹעֶכֶת.