דּוֹעֵךְ הַיּוֹם. מַדּוּעַ
תּוֹסֵס בַּלֵּב כְּאֵב רַךְ?
מִבְּעַד אֶשְׁנָב פָּתוּחַ
נִגּוּן עָגוּם יְפַךְ.
הַקּוֹל עַתִּיק כְּלֵיל אֹפֶל –
חֵרוּק קִילוֹן בֶּן בְּאֵר:
"אָדָם דָּמָה לַהֶבֶל
יָמָיו כְּצֵל עוֹבֵר."
יוֹצֵאת שַׁבָּת. אַחֲרֶיהָ
נוֹשֵׂא שָׁבְלָהּ – כְּרוּב־אוֹר.
זְהַב פַּעֲמֵי נְעָלֶיהָ
עוֹמֵם בְּמֵי־הַיְאוֹר.
עִם שׁוֹט בְּבֵית־הַשֶּׁחִי
כְּעֶגְלוֹן בָּא חֹל לָרְחוֹב.
פּוֹגֵשׁ בִּי סָב כְּפוּף־שֶׁכֶם,
נֶאֱנָח: שָׁבוּעַ טוֹב!
וְשׁוּב אוֹתוֹ קוֹל אֵבֶל
גּוֹוֵעַ בָּאֲוִיר:
"אָדָם דָּמָה לַהֶבֶל,
יָמָיו כְּצֵל עוֹבֵר."
תרצ"ב