שָׁטִים קוּרֵי־כֶסֶף, חוּטֵי שִׁלְהֵי־קַיְטָא
בִּתְכוֹל הָאֲוִיר הַצָּלוּל־צוֹנֵן.
אֶמְתַּח עַל שְׂפָתַי קוּר דַּקִּיק שֶׁלָּכַדְתִּי
וְאֶדֹּם כְּמוֹתָם וְלֹא אֶתְאוֹנֵן.
עוֹד מְעַט וְיָטוּסוּ עֲלֵי הַשַּׁלֶּכֶת
נַפְנֵף וְרַפְרֵף כְּקִרְעֵי דְגָלִים;
יִנְהַר אַחֲרֵיהֶם בְּמַחֲנֶה מְשֻׁלֶּשֶׁת
הָעוֹף: אַוְזֵי־בָר, סְנוּנִיּוֹת, קִיכְלִים.
וְאָז עַל הַשֶּׁכֶם אַפְשִׁיל תַּרְמִיל־דֶּרֶךְ,
אֵלֵךְ לַיְלָה, יוֹם מֵעֵת־לֵעֵת… יוֹתֵר.
לְעֵת עֶרֶב אַגִּיעַ עָיֵף וּכְשַׁל־בֶּרֶךְ
לְעִירִי וְאֶשְׁכַּב אֲחוֹרֵי גָדֵר.
אָקוּם בַּצָּהֳרַיִם, אֶפְקַח עֵינֵי פַחַד:
רֵיקִים הָרְחוֹבוֹת. לֹא לִרְאוֹת כֶּלֶב חָי.
אַיֵּכֶם, אַיֵּכֶם, בְּנֵי עִירִי הַנִּדַּחַת?
אֵיפֹה נַחְבֵּאתֶם, הוֹי רֵעַי, אֶחָי?
אֵין קוֹל וְאֵין קֶשֶׁב. אֵצֵא עַל הַפֶּרֶק.
– הַרְאִיתֶם אֶת אַחַי, הוֹי, אוֹרְחִים־פּוֹרְחִים?
“צֵא חַפְּשֵׂם!” – לְהֵיכָן? – "לֵךְ וּרְקֹד רִקּוּד־פֶּרֶא
בְּרֶגֶל אַחַת עַל שִׁבְעָה דְּרָכִים."
תרצ"ב