הַיְצוּרִים הַחֲלוּשִׁים הָאֵלֶּה

הַדּוֹמִים – לְמִי לְהַשְׁווֹת, לְמִי?

אֶת כֻּלְּכֶם אֹהַב, כְּאֶחָד כְּאֶלֶף,

הַפָּעוֹטוֹת שֶׁל עֲנִיֵּי עַמִּי!

בִּקְהַלְכֶם רָקְדָה בְּרוּכַת מְטַר שֶׁמֶשׁ

יַלְדוּתִי פּוֹחֶזֶת וִיחֵפָה.

מְעַט מָרוֹר, כְּזַיִת דְּבַשׁ וְנַחַת שֶׁמֶץ –

אֶת הַכֹּל קִבַּלְנוּ כִּלְטִיפָה.

כְּבָר הֵפִיץ אוֹתָנוּ לְכָל עֵבֶר

הַגּוֹרָל. בָּגַרְתִּי כְּבָר לְאִישׁ.

אַךְ בְּזָכְרִי אֶתְכֶם אֲנִי הַגֶּבֶר

אֵבְךְּ בַּסֵּתֶר בִּדְמָעוֹת שָׁלִישׁ.

לִשְׁלוֹמְכֶם אֶדְאַג. יָדַעְתִּי טֶבַע

גּוּפִיפְכֶם הַקַּל מִנִּי אָבָק;

יְדֵיכֶם שְׁחוּפוֹת, מַמָּשׁ קְנֵי־תֶבֶן

וְצַוָּאר לָכֶם כֹּה דַּק, כֹּה דָּק…

וּבַהֲמוֹן רַחֲמַי שֶׁיִּתְקְפֵנִי

לַשָּׁמַיִם מִתְפַּלֵּל אֲנִי:

כַּפָּרַת צִפָּרְנְכֶם הֲרֵינִי,

הַפָּעוֹטוֹת שֶׁל עֲנִיֵּי עַמִּי!