לֵיל צְמַרְמֹרֶת, לֵיל סוֹף חֹדֶשׁ.
הַלְּבָנָה כֻּלָּהּ בַּכֶּסֶא;
מִתְהַלְּכִים בִּקְצֵה הַחֹרֶשׁ
עֲצֵי־אֹרֶן זְקוּפֵי־גֶזַע.
אֹפֶל צֵל וְאֹדֶם נֹגַהּ
מִשְׁתַּלְּבִים בִּסְכַךְ אַשּׁוּחַ.
טוֹב עִם צוֹעֲנִים נֹכַח
הַמְּדוּרָה לִשְׁכַּב לָנוּחַ.
טוֹב לִקְלוֹט בִּקְצֵה הָאֹזֶן
מַעֲשִׂיָּה שֶׁאֵין לָהּ שַׁחַר,
עַד שֶׁרֹאשׁ עֲצֵי־הָאֹרֶן
יִתְנוֹסֵס בִּזְהַב הַשַּׁחַר.
לנינגרד, תרצ"ב