כֹּה הֶרְאַנִי זִכְרוֹנִי הַכָּמֵהַּ

אֶת אַרְצִי עִם שַׁדְמוֹתֶיהָ הַטְּלוּלוֹת.

בַּקִּיטוֹר הַמִּתְאַבֵּק עַל אֲגַמֶּיהָ

נֶאֱחַז מוֹלַד־הַסַּהַר כְּקָמֵעַ

לִשְׁמִירָה מִפַּחַד בַּלֵּילוֹת.

בֵּין קְנֵי גֹמֶא הַ“קְּלִפָּה” מִסְתַּתֶּרֶת,

בַּבִּצּוֹת מְבַצְבְּצִים אוֹרוֹת מַתְעִים.

עַל חָרְבוֹת רֵחֵי־הָרוּח מְכַרְכֶּרֶת

כִּרְכּוּרִים כַּת לֵיצָנִים מֻפְקֶרֶת,

מְטִילָה אֵימָה עַל עִיר וּמְתִים.

תַּחַת אֹפֶל שָׁחֲחוּ בָּתֵּי־חֹמֶר.

כְּנוֹצָה מִכְּנַף תִּנְשֶׁמֶת הָשְׁלַךְ הָס.

רַק הַדְּלִי עַל פִּי הַבְּאֵר יַבִּיעַ אֹמֶר:

שְׁרִיק־חֲרִיק עַל יוֹם פָּנָה כְּצֵל שֶׁל תֹּמֶר,

טִיף־טִיף־טִיף עַל דּוּכִיפַת־הַפָּז.

בָּא הָרוּחַ מְכֻרְבָּל בִּלְבוּש תְּכֵלֶת

וְנוֹשֵׂא אֶל סַף בֵּיתָהּ שִׁירַת הַבְּאֵר.

הִיא קָמָה בִּיעָף, קוֹפֶצֶת מְבֹהֶלֶת,

אוֹחֲזָה כַּפַּת מַנְעוּל הַדֶּלֶת

וְלוֹחֶשֶׁת: בּוֹא, דּוֹדִי, מַהֵר!

שׁוּב הִיא נֹכַח אֵשׁ הָאָח. בִּבְרַק רֶמֶץ

בּוֹעֲרִים בַּנֶּשֶׁף תַּלְתַּלֵּי זְהָבָהּ.

הִיא שׁוֹפֶכֶת לַקְּדֵרָה גְּרִיסִים, עוֹד קֹמֶץ –

בִּשְׁבִילִי. הוֹי, יַלְדָּתִי, הִתְאַזְּרִי אֹמֶץ.

גְּזֵרָה הִיא וְאֵין לַהֲשִׁיבָהּ!

כִּי לֹא אַחַז אֶת אַרְצִי, אֶת תְּכוֹל שָׁמֶיהָ,

לֹא יִרְאוּנִי גַּם עֵינַיִךְ הַכָּלוֹת.

כֹּה לֶחָי! תְּהִי לָךְ לְנִחוּם זוֹרֵחַ

הַחַמָּה יוֹמָם, וְהַמּוֹלָד – קָמֵעַ

לְשָׁמְרֵךְ מִפַּחַד בַּלֵּילוֹת.