רוּחַ כִּי תִּשּׁוּב מֵעֵבֶר

הַמִּזְרָח הַמַּחְוִיר,

עוֹף מֵעוֹף יַגְבִּיהַּ אֵבֶר,

עֵץ מוּל עֵץ יַרְכִּין אָמִיר.

תֵּט הַוַּרְדִּינָה זְרָדֶיהָ,

צִיץ אֶל צִיץ יַתִּיז טִיף־טָל.

הַבְּכָאִים יִזְרוּ זְרַע דֶּמַע

עַל הַנַּחַל הַנִּפְתָּל.

בְּלִי שִׂמְחָה אָשׁוּר, בְּלִי נֹהַּ,

כְּבוֹת כּוֹכְבֵי אַשְׁמוּרוֹתָי.

עוֹד אוֹרְגָה קַרְנוֹ שֶׁל נֹגַהּ

רֶשֶׁת פָּז בִּשְׁמוּרוֹתָי.

לנינגרד, במאסר, תרצ"ה