וּמָה עוֹד הַכְּרַךְ, וּמָה עוֹד

תָּנִיף עָלַי רְצוּעוֹת עֲשָׁנְךָ,

כְּרַבִּי זוֹעֵף תַּלְקֵנִי:

הָזַע, לְמַד, עֲבוֹד!

מְלָאכוֹת הַרְבֵּה לְמַדַּי

לָמַדְתִּי: פְּצִירָה־פִּים, פַּטִּישׁ,

מַקְדֵּחַ, מַשּׂוֹר, מַפְסֶלֶת –

הִרְגַּלְתִּי בָּהֶם יָדַי.

כֵּן, קָשֶׁה לִלְמוֹד, אַךְ מַה קַּל

לְאַבֵּד. וּכְבָר לֹא אֶזְכּוֹר אֵימָתַי –

וְאָסִיף הִזְהִיב בָּאָרֶץ

וּבְיָדִי אָז הִכְחִיל הַמַּגָּל.

וּכְבָר לֹא לִי לִלְמוֹד שִׁיחַת

קְנֵי־הַסּוּף אֶת גַּלֵּי הַמִּיכָל –

תּוֹרָה זוֹ הֶעָגוּר בָּאָחוּ

לָמַד עַל רֶגֶל אַחַת.

יוני 1932