אֵין זֶה רְכוּב סוּס צוֹהֵל כָּרוֹז שׁוֹעֵט.

מֵקִים עֲמֵלֵי־עַם לַעֲבוֹדָה –

זֶה טָס כְּרוּזֵךְ, בְּרֹן שׁוֹפְרוֹת חֲרשֶׁת,

מַלְכַּת־בַּרְזֶל, תַּעֲשִׂיָּה כְּבֵדָה!

עוֹד לֹא הִזְהִיב גַּגּוֹת עַמּוּד־הַשַּׁחַר

וּבְכִבְשְׁנֵי מַרְטֵן הִדְלַקְתְּ שִׁמְשֵׁךְ.

בְּתוֹךְ קְהַל עוֹבְדִים נִדְחָק בַּשַּׁעַר

אֲנִי, צְעִיר עוֹבְדַיִּךְ, בָּא לְשַׁמְּשֵׁךְ.

מְסֻרְבְּלֵי בַרְזֶל מְכוֹנוֹתַיִךְ –

אַךְ כֹּבֶד הַמַּתֶּכֶת לֹא עִכּוּב.

מוּנָע מָנוֹף זוֹרֵם חַשְׁמַל בַּתַּיִל,

חוֹזְרִים הָאוֹפַנִּים קַלֵּי־סִבּוּב.

נוֹשֵׁם הִידְרוֹ־מַכְבֵּשׁ מֵעֹצֶר לַחַץ,

וְהַמְּנִיעִים – הֲפֹךְ לְכָאן… הֲפֹךְ לְכָאן…

שִׁירִים, שִׁירַי! מַה תֵרָגְנוּ בְּלַחַשׁ?

אֵין עוֹד שִׁיבָה אֶל “בֵּין בְּאֵר וּבֵין הַגָּן”.

עוֹלָם הָאֲצִילוּת! שָׁמֶיךָ תְּכֵלֶת

הֵעִיב עֲשַׁן עוֹלַם הָעֲשׂיָּה.

אֶל חוֹף שַׁבָּת בְּרַעַם מִתְגַּלְגֶּלֶת

שִׁבֹּלֶת סַמְבַּטְיוֹן־הַתַּעֲשִׂיָּה.