הֶעָמָל הַשָּׁחוֹר כְּפַת קִבָּר!
הַשָּׂכָר הַמְקֻפָּח עֲשֶׂרֶת מוֹנִים!
הַבְטָחוֹת, פִּיּוּסִים, יוֹם אֶתְמוֹל כִּי עָבָר…
וְאָנוּ בּוֹנִים, בּוֹנִים, בּוֹנִים.
אַךְ תְּלוּנָה כְּאִילָן. גָּמֵל בֹּסֶר סֵרוּב.
יִצְטַנֵּף הַמְּרִי לְאֶגְרוֹף בִּכּוּרִים.
וְכָעֵת, עַד לֹא בָּא אוֹתוֹ יוֹם טֵרוּף –
הִסְתָּעֵר, חֲרוֹנֵנוּ, בְּהִתּוּךְ הַכּוּרִים!
תרצ"ג