קֶסֶם לִי קָסְמָה הֲלַּעֲנָה

בִּמְרִירוּת מִיצָהּ חֲרִיף־הָרֵיחַ.

רַק לְמַעֲנָהּ, לְמַעֲנָהּ

נָד אֲנִי וָנָע – אָדָם אוֹרֵחַ.

נֶטַע־נוֹד חֲבוּט רוּחוֹת קָדִים,

עַל לֹא חֵטְא רְגוּם בָּרָד חַד־רֶגֶב,

שֵׂיבָתוֹ הַלֵּזוּ הַיְרַקְרֶקֶת

לִי יָקְרָה מֵאַרְגְּמַן וְרָדִים,

אַף מִשְּׁנִי שְׂפָתַיִךְ, בַּת הַיֹּפִי! –

טוּר שִׁנַּיִךְ אַל בִּצְחוֹק תַּחְשׂוֹפִי,

לֹא נָזִיר אֲנִי וְלֹא עָנָו –

קֶסֶם לִי קָסְמָה הַלַּעֲנָה.

לנינגרד, במאסר, 25.12.1934