הֵן יֵשׁ פַּס נוֹף בִּכְנַף הָאָרֶץ

לֵילוֹת עֲדֶן שָׁם נוֹהֲגִים

לִקְשׁוֹר אֱלֵי כַרְעֵי כָּל עֶרֶשׂ

אוֹתוֹ הַגְּדִי שֶׁמִּן הַזֶּמֶר

דְּבָרָיו לָעַד לֹא נִמְחָקִים:

"גְּדִי לָבָן וָצַח־הַצֶּמֶר

טְעוּן שְׁקֵדִים וְצִמּוּקִים."

בַּנוֹף הַהוּא בְּבַיִת שַׁח־דֹּפֶן

קַרְשֵׁי עַרְשִׂי עוֹדָם חוֹרְקִים.

תִּינוֹק פְּעוּר־פֶּה וּקְמוּץ־הַחֹפֶן

חוֹלֵם עַל דּוֹרוֹנוֹת הַזֶּמֶר

מָתְקוּ מִשְּׁדֵי הָאֵם צוֹמְקִים:

"גְּדִי לָבָן וְצַח־הַצֶּמֶר

טְעוּן שְׁקֵדִים וְצִמּוּקִים."

הוֹי, אֶרֶץ־אֵם, אֲגַם גְּדוּר גֹּמֶא,

עֻלְּפוּ פִּרְגֵי שְׁנָתִי. הַשְׁקִים!

הַטִּי כּוֹסָם אֶל פִּי, אֶלְגֹּמָה.

מָה רַךְ מִדְּבַשׁ, מַה טּוֹב מֵחֶמֶר,

מָה רַעֲנָן מִטַּל מַשְׁכִּים? –

"גְּדִי לָבָן וְצַח־הַצֶּמֶר

טְעוּן שְׁקֵדִים וְצִמּוּקִים."

אֲהָהּ! אֵין שְׁנָת לְעֵין בֶּן־מֶמֶר.

לִי מוֹךְ לַכַּר הָבוּ שְׁלָגִים!

אַךְ מִי אָזְנִי יַנְעִים בְּזֶמֶר?

יַשְּׁנִינִי, אַתְּ, סוּפַת דֶּצֶמְבֶּר

בַּחֲלִילַיִךְ הַשּׁוֹרְקִים:

"גְּדִי לָבָן וְצַח־הַצֶּמֶר

טְעוּן שְׁקֵדִים וְצִמּוּקִים."