קַן מִבְטַח שְׁלוֹמִי, נְוֵה הַנֹּעַם,

מָה כִּנּוּי אֶקְרָא לְךָ, מַה שֵּׁם?

אֵין מְתֹם בַּלֵּב, חַדָּה שֵׁן נֹחַם –

הֵן אָשֵׁם אֲנִי, אָשֵׁם, אָשֵׁם!

שֵׁד כְּפָאַנִי מִפְתָּנְךָ לִזְנֹחַ,

רוּחַ עַל כְּתֵפַי רַגְלַי הִפְשִׁיל;

אוֹי וָאָח לְקָדְקֳדִי וָנֹהַּ,

מָה עוֹלַלְתִּי לְעַצְמִי, הַכְּסִיל!

חֶזְיוֹנוֹת יְבַהֲלוּנִי לַיְלָה,

הֶגְיוֹנוֹת קוֹמְטִים מִצְחִי יוֹמָם.

עַל גַּגְּךָ, בֵּיתִי, אֵזוֹב וַדַּאי עָלָה,

עַל זִיזְךָ עוֹרְבִים בָּנוּ קִנָּם.

גַּם קִרְבִּי קִנֵּנוּ… לֹא הַדֹּפֶק –

תּוֹךְ לִבִּי חֹד חַרְטוּמָם הוֹלֵם.

אָהֳלִי הַדַּל, עֲקֹם הַדֹּפֶן,

הַמָּקוֹם עָלֵינוּ יְרַחֵם!