זָקִיף צָעִיר, קַלָּע קַל־יָד, קַר־עַיִן,

אַל־נָא שְׁחוֹר־פִּי־רוֹבְךָ תַּטֶּה מוּלִי,

דָּמִי הַחַי אַל תַּז עַל סַף הָאַיִן

כָּל עוֹד הָאֵלֶם לֹא כָלָא קוֹלִי.

תֵּן לִי, אֲכַל אֶת הִימְנוֹנִי לַשֶּׁמֶשׁ

וְעַל זִיוָהּ – בִּרְכַּת הַנֶּהֱנִין;

תַּן לִי, אַרְכִּינָה רֹאשׁ רַק שֶׁמֶץ, שֶׁמֶץ:

– שָׁלוֹם! שָׁלוֹם! עַל שְׂמֹאל וְעַל יָמִין.