לְאֵלֶּה שֶׁיּוֹמָם הִשְׂבִּיעַ מִצְּנוֹנוֹ

פּוֹתֵחַ הַחֲלוֹם אֶת מִזְנוֹנוֹ.

שָׁם צְלוּל סִילוֹן יִזַּל מִלְּגִין־גָּבִישׁ הַיַּ"ש,

צִמְאוֹן צִנְצֶנֶת מְצֻלַּעַת יַשְׁקְ.

לְשֵׁם כִּבּוּד עָלוּ מִתְּהוֹם־יַמִּים בְּרִיּוֹת,

יָרְדוּ מִמְּרוֹם שְׁחָקִים יוֹנִים צְלוּיוֹת.

וּצְלִי נוֹדֵף נִפְגָּשׁ בִּצְלִיל מַזְלֵג וָלֹג,

בִּשְׁאוֹן צְלִילַת כַּפִּית בְּתֵה מָתוֹק.

הֵן גַּם אֶת יְצוּעִי תִּפְקוֹדָה, חֲלוֹמִי.

הַמְּתִיקָה־נָא אֶת מֶרֶר צְנוֹן יוֹמִי…

אַךְ לֹא בְּצוּף צָפוֹן וּבְנֹפֶת נוֹף נֵכָר –

לֹא בָּם, לֹא בָּם תַּרְוֶה גְּרוֹנִי נִחָר!

רַק פֶּלַח דַּק בַּקַע מִגְזָר תַּלְמֵי אַרְצִי,

מַלֵּא מִמֵּי הַנֵּימַן מְלֹא קֻמְצִי.

וְאִם לֹא תְּקַמֵּץ – מִגְּדוֹת אוֹתוֹ נָהָר

לִי פְּרוּסַת לֶחֶם פְּרוֹס לְ“הַמּוֹצִיא”.