בִּנְפוֹל עַל דַּלְתוֹ שֶׁל עוֹלָם בְּרִיחֵי צֵל –

אַל־נָא, רֵעַ, בָּרֹאשׁ, אַל־נָא, רֵעַ, תָּנוּד.

שְׁמַע: סוֹבֵב הַצַּרְצוּר מַפְתְּחוֹ הַמְצַלְצֵל

בְּשַׁעַר מַלְכוּת אֲחוֹרִי הַתַּנּוּר.

שְׁלוּף נַעַל חֲדוֹר לִתְחוּמֶיהָ חַמִּים,

לֶחְיְךָ יְלַטֵּף אֲוִירָהּ הַדְּרוֹמִי.

שָׁם יִנְשׁוֹם כָּל שֶׁחַי בְּשֶׁכְּבָר הַיָּמִים

בִּיהוּדָה, בַּאֲרָם, בְּיָוָן, בְּרוֹמִי.

שָׁם קְסוּם נֵר חֲנֻכָּה, תּוֹךְ כְּדֵי סִבּוּב קַל

מִבְּדִילוֹ וְצִלּוֹ מִתְפַּשֵּׁט הַסְּבִיבוֹן.

שׁוּר! זְקֵנְךָ כָּפַף רֹאשׁ, וְזִהוּר פְּלִיז קָלָל

נֶאֱצָל מִזְּקָנוֹ עַל דַּפֵּי יוֹסִיפוֹן.

סיביר, 1935