מוֹצָאֵי יוֹם־טוֹב שֶׁל פֶּסַח…
אֵל חַנּוּן, לִבִּי אַמֵּץ!
אִסְרוּ־חַג רוֹבֵץ לַפֶּתַח
כֻּלּוֹ חֹל, כֻּלּוֹ חָמֵץ.
צְלִיל זְכוּכִית כּוֹסוֹת הַסֵּדֶר
מֶה עָגוּם בְּהִגָּנְזָן!
זֶה צִלְצוּל פַּעֲמוֹן דִּין־סֵתֶר:
שׁוּב לֹא לִי לְאָחֳזָן.
שְׁלִי, כּוֹסִי, בְּדָלְחֵךְ זוֹרֵחַ
אַל יֻדְלַך בָּעֲלִיָּה!
לוּ אֵדַע כִּי יָד שֶׁל רֵעַ
בָּךְ תֹּאחַז כָּעֵת חַיָּה.
וּלְזִכְרִי אוֹתָךְ יַגְבִּיהַּ
בַּמְּסִבָּה וּבְקוֹל יִקְרָא:
כֵּן, הוּא אִישׁ הָיָה מַתְמִיהַּ,
אַךְ בְּטֶבַע כְּלָל לֹא רָע.