הֵם רָאוּנִי בְּכָל נִוּוּלִי הַמְּכֹעָר

וַיִּירוּ בִּי חִצֵּי־לַעְגָּם:

מָלִיחַ…דָּגָה, הַצִּפּוֹר… בָּשָׂר…

וּפַיְּטָן – בִּבְחִינַת אָדָם.

הֵם בִּקְשׁוּ לְהַעְתִּיק דִּבּוּרִים מִפִּי.

פִּטַּרְתִּי בְּ“אֶט” וּ“בֶּה” –

וְאֶת יְגוֹנִי הַתּוֹסֵס קִרְבִּי

הִסְתַּרְתִּי בְּנִבּוּל־פֶּה.

קִלַּלְתִּי בָּאֵם, בֵּאֱלֹהִים וּמְשִׁיחוֹ

כְּאַחַד הָרֵיקִים בַּשּׁוּק.

חִיְּכוּ: זֶה הָאִישׁ, הֲגִיגוֹ, שִׂיחוּ –

אֲסִימוֹן, אֲסִימוֹן מָחוֹק.

עֲלוּבִים! הֵם רוֹאִים שְׁלוּלִיוֹת לֵיל־סַגְרִיר

וְטִפְטוּף דֶּלֶף סְתָו, וְרַק

לֹא גַּלֵּי הַנָּהָר, אַף לֹא רֶטֶט אֲמִיר

צַפְצָפוֹת בְּהַבְהֵב בָּרָק.

וְאַף לֹא בְּרַק עֵינִי וְאַף לֹא כְּנַף שָׂרָף

עַל רָאשִׁי (דַּי, אָסוּר לְגַלּוֹת…)

דֶּרֶךְ־אֶרֶץ לִפְנֵי הַמְשׁוֹרֵר הַמְטֹרָף

הַיּוֹצֵר כְּלֵי־דִמְיוֹן בַּלֵּילוֹת!