עַל אֵם הַדֶּרֶךְ אוֹרְחִים־פּוֹרְחִים

נוֹדְדִים מִמְּדִינָה לִמְדִינָה…

הוֹי, אָחִי, תָּמְכֵנִי! אֵין עוֹד אוֹנִים

לִנְשׂוֹא אֶת תֵּבַת הַנְּגִינָה.

הַאֵשֵׁב עַל הָעֵשֶׂב, מְרֻשָּׁל, חַלָּשׁ?

הַאַשְׁמִיט מִכְּתֵפִי הָרְצוּעָה?

וּנְחַשׁ הַסֶּפֶּק יִגְחַן וְיִלְחַשׁ

עַל אָזְנִי בַּלָשׁוֹן שְׁסוּעָה.

וְיִצְדַּק. סוֹף סוֹף הַתֵּבָה רוּסִית

וְהַנִּגּוּן גְּנוּב כִּנּוֹר צוֹעֲנִי.

וְהַמְנַגֵּן, הוֹי אָחִי, בְּשָׁעָה חֲרִישִׁית

נָא בְּיֹשֶׂר הַגֵּד, מִי אֲנִי?

הַיְנוּ הַךְ לָאוֹבֵד הָאֱמֶת הַמָּרָה.

יָדַעְתִּי, יָמַי סְפוּרִים,

וְסוֹפִי לִתְלִיָּה בָּרְצוּעָה הַשְּׁחוֹרָה

עַל מַשְׁקוֹף פִּתְחֵי זָרִים.

וְאַף־עַל־פִּי־כֵן מֵאֶשְׁנַב תֵּבָתִי

יוֹנָה עוֹד אֶשְׁלָחָה. שִׁירַת

יְגוֹנִי הִיא תִּשָּׂא וְגַם בִּרְכָתִי

לַלֵּוִי עַל גְּדוֹת נְהַר פְּרָת.

אַאֲמִין: מִבָּבֶל לֶעָתִיד לָבוֹא

יַעֲלֶה אֶת כִּנּוֹרוֹ שֶׁל דָּוִד

וּלְעֶדְרֵי הַנָּבִיא מֵהַר נְבוֹ

הוּא יִפְרוֹט הַלְלוּיָהּ שֶׁל שַׁחֲרִית.