בִּצְפוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם שָׁם לֵילֵי הַיְּעָרוֹת

מְסֻמְּרֵי סִכֵּי אֹרֶן וְאוֹר מַזָּרוֹת,

שָׁם תּוֹעִים עַל קַרְקַע טוֹבְעָנִית אוֹרוֹת תֹּהוּ,

שָׁמָּה בֹּקֶר נוֹלָד מְחֻתַּל אֵדֵי בֹהוּ,

לְמָקוֹם זֶה שָׁמֵם, לֹא אֵם, לֹא עָמִית –

אֱמוּנֵךְ הֵבֵאת לִי אַתְּ, לְשׁוֹנִי הַדְּרוֹמִית!

מִנִּבְכֵי הַזְּמַנִּים בְּכָל נוֹי נְעוּרַיִךְ,

מְקֻטֶּרֶת אֵדֵי נִצָּנִים צְנוּעֵי רֵיחַ

לִי נִגְלֵית. הַצָּפוֹן בָּךְ הִכִּיר בַּת־אָחִיו,

הוּא חִבְּקֵךְ וּבְקַרְחוֹ לֹא דָּקַר, לֹא הִכְאִיב.

וּבְגָרְשׁוֹ עוֹפוֹתָיו מֵאִילָן וּמִשִּׂיחַ –

אֶת זְמִירַיִךְ מִקֶּרֶב לִבִּי לֹא הִסִּיעַ.

צְלִילֵיהֶם הַצְּלוּלִים עַלִּיזֵי מְשׁוּבָה

מִצְטָרְפִים לִמְחוֹלָם שֶׁל שַׁלְגֵי סוּפָה.

הֵם רַנִּים בִּמְצוּלוֹת לֶקְטִיקָה מִתְקָרֶבֶת,

מְרִיעִים בְּשׁוֹפָר מִתְרַחֵק שֶׁל רַכֶּבֶת,

וּמְגַשְׁרִים תְּהוֹמוֹת, סוֹלְלִים דֶּרֶךְ כְּבוּשָׁה

בֵּין יָגוֹן וְשִׁמְחָה, בֵּין פְּרִידָה וּפְגִישָׁה.

סיביר 1936